החלטה בתיק ת"א 7688-07-10

1.                 בפני בקשת הנתבעים 1 ו- 2 לחייב את התובעת להפקיד ערובה להבטחת הוצאותיהם אם התביעה תידחה (על פי תקנה 519(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984), ובקשת הנתבע 3 לפצל את הדיון בתיק ולדון בשאלת האחריות תחילה ובשאלת הנזק לאחר מכן ולחילופין לחייב את התובעת להפקיד ערובה להבטחת הוצאותיו.

2.                 על פי התביעה, ביום 12/9/2004, בזמן שהנתבע 1 שימש כשומר בלשכת שירות התעסוקה בחיפה, מטעמה של הנתבעת 2, הוא אחז בידה הימנית של התובעת בחוזקה, משך אותה והפיל אותה ארצה. כתוצאה מכך נגרמו לה נזקי גוף, אשר הנתבעים חייבים לפצותה בגינם.

3.                 בין טענות ההגנה נטען, כי הנתבע 1, אשר שימש כמאבטח, פעל על פי נוהלי הנתבעת 3 וביקש מהתובעת לא להיכנס ללשכה מכיוון שלא באה לחתום כמובטלת, אלא ללוות חברה. בתגובה, התובעת ניסתה להיכנס ללשכה בכוח, החלה להתפרע ולתקוף את הנתבע 1, זרקה עליו נעל, קרעה את חולצתו והיכתה אותו במכות נמרצות, ואילו הנתבע 1 פעל כדין להדוף אותה והתגונן בכח סביר.

תיק התלונה שהגישה התובעת במשטרה נסגר, ובתשובה לערר שהגישה התובעת הודיעה נציגת פרקליט המדינה (במכתב מיום 6/1/2011), כי גרסתו של הנתבע 1 שהותקף על ידי התובעת נתמכה בעדויות מאבטחים אחרים שהיו במקום ואילו גרסת התובעת שונה בפרט רלוונטי מגרסתה של חברתה שהייתה איתה במקום, והערר נדחה.

עוד טענו הנתבעים, כי התביעה הוגשה בשיהוי ניכר, כמעט 7 שנים לאחר המקרה (כתב תביעה מתוקן הכולל את הנתבע 1 הוגש ביום 12/4/2011), דבר אשר פגע ביכולת הנתבעים לברר את פרטי האירוע וגרם להם נזקים ראייתים כבדים. לרבות חוסר יכולת לאתר עדים שהיו במקום וקשיי זיכרון של עדים.

4.                 הכללים לפיהם יש לעשות שימוש בתקנה 519(א) נקבעו בפסיקה, בהתבסס על מטרות החיקוק - איזון בין הצורך לאפשר פנייה לערכאות גם לאנשים שאינם בעלי יכולת כלכלית מחד גיסא, מול הצורך למנוע תביעות סרק והבטחת הוצאות הנתבע מאידך גיסא.

ברע"א 2146/04 מדינת ישראל נ' עזבון המנוח אבראהים, פ"ד נח(5) 865, 868 התייחס כבוד השופט (כתוארו אז) א' גרוניס לאיזון הנדרש בהפעלת תקנה 519 כך:

"השימוש בה מודרך אף הוא לאורה של זכות הגישה לערכאות ולאור הצורך להגן במקרים מסוימים על זכותו של הנתבע כי לא יצא בחסרון כיס אם תידחה התביעה נגדו... הכלל הוא שאין בית המשפט מחייב תובע במתן ערובה להוצאות מפני עוניו בלבד... בית המשפט ישקול שיקולים רלוונטים נוספים וידון בכל מקרה לגופו על פי נסיבותיו... שיקול דעתו של בית המשפט במסגרת תקנה 519(א) רחב הוא... על בית המשפט, מחד, לשוות לנגד עיניו את מטרות התקנה - הבטחת תשלום הוצאות הנתבע... אכן צמצומה של האפשרות להגיש תביעות סרק, ומאידך, לאפשר את הגישה לבתי המשפט לשם הגנה על זכויות".

            וברע"א 9359/09 אביגדור נמני נ' בנק הפועלים בע"מ מציין כבוד השופט י' דנציגר:

"... בעוד שבבחינת בקשה לפטור מתשלום אגרה מהווה זכותו של יוזם ההליך לגישה לערכאות שיפוטיות שיקול עיקרי ומרכזי, הרי שבבחינת שאלת הפקדת העירבון על בית המשפט לאזן בין זכותו של יוזם ההליך לגישה לערכאות שיפוטיות לבין אינטרס בעל הדין שכנגד שלא להיות מוטרד בהליך משפטי כשאין מובטח לו כי יוכל להיפרע מיוזם ההליך את ההוצאות שיושתו עליו, במידה שההליך ייכשל... על כן, בבקשה לפטור מהפקדת עירבון על בית המשפט לשקול שיקולים נוספים לשיקולים הנשקלים בבקשה לפטור מתשלום אגרה, כגון חשיבותו של ההליך מבחינת יוזם ההליך, מורכבותו של ההליך, שיעור ההוצאות הצפוי אם ייכשל ההליך, מיהות הצדדים ומידת תום הלב של הנוקט בהליך... גם המשקל שניתן לסיכויי התביעה בבקשה לפטור מתשלום אגרה שונה מזה שניתן לסיכויי התביעה בבקשה לפטור מהפקדת עירבון, עקב השוני שבין תכליות האגרה לבין תכליות העירבון. בעוד שבעניין פטור מאגרה די בסיכוי כלשהו להצלחת ההליך כדי להצדיק פטור, לעניין פטור מעירבון נדרש סיכוי בעל ממשות גדולה יותר ."

5.                 עיקרה של המחלוקת העובדתית בתיק הנדון, טענות עובדתיות סותרות בשאלה מי תקף את מי. התובעת את הנתבע 1 או להיפך. נטל הראיה בעניין זה מוטל ברגיל ואף כאן, על התובעת.

כאשר במחלוקת עובדתית חזיתית עסקינן, יש חשיבות מוגברת לנזקים הראייתיים אשר גרמה התובעת לנתבעים בכך שהגישה את התביעה בחלוף זמן כה רב.

התובעת לא עתרה כנגד החלטת פרקליט המדינה לסגור את תיק החקירה שנפתח בעקבות התלונה שהגישה למרות הטענות הראייתיות אשר היוו בסיס לדחיית הערר שהגישה.

בנסיבות אלה, מבלי להידרש לשאלות של מהיימנות ולאחר שלקחתי בחשבון כי לאחר שמיעת עדים עשויה דעתי להשתנות, בהסתמך על כתבי הטענות בלבד ולאור האמור, אני בדעה כי סיכויי התביעה אינם גבוהים.

6.                 התובעת צרפה לתביעתה חוות דעת לפיה נגרמה לה נכות בשיעור 10%, והנתבעים זכאים להיערך בהתאם לסיכונים הכספיים הנובעים מכך, שאינם מבוטלים, וההוצאות בהתאם.

7.                 התובעת העידה על עצמה, כי לא יהיה באפשרותה לשאת בהוצאות הנתבעות אם תידחה תביעתה. היא מתקיימת מקצבת המל"ל בלבד ואין לה נכסים או רכוש אחר אשר יוכלו לשמש בטוחה לתשלום ההוצאות.

8.                 התובעת והנתבע 1, שניהם אנשים פרטיים שהממון אינו מרובה בכיסם. היא בוחרת לפנות לערכאות והוא נגרר לשם בעל כורחו בעקבות מתן שירות לציבור. כאשר נטל הוכחת התביעה מוטל על התובעת ובעיקר בנסיבות וסיכויי הצלחה כאמור בסעיף 5 לעיל, אין סיבה להעדיף את האינטרס של התובעת למצות את זכויותיה על זה של הנתבע 1.

9.                 בנוסף, במקרה זה מתקיים לדעתי גם אינטרס מיוחד שלא להעמיס סיכונים מוגברים על מי שעוסקים במתן שירותי ביטחון ושמירה לציבור, בדרך של "מיקור חוץ" ולא כעובדי מדינה של ממש. עובדים אלה נמצאים במצב בו אינם זכאים להגנות ולחסינויות הניתנות לעובדי  ציבור, כמשמעותם בהקשר של סעיף 7א' לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]. מצד שני, מוטלות עליהם לעיתים אחריות ודרישות כאלה המוטלים על עובדי ציבור (ראה למשל דנ"פ 10987/07 מדינת ישראל נ' ברק כהן, שם הוכלל מאבטח בלשכת מינהל האוכלוסין, שעבד מטעם חברת שמירה במסגרת מיקור חוץ, כ"עובד ציבור" כהגדרתו של מונח זה בסעיפים 34כד' ו- 290(ב) לחוק העונשין, בהקשר של עבירת שוחד). מצד שלישי, הם עומדים בסיכונים דומים לאלה בהם עומדים עובדי ציבור, ככל הנובע ממתן שירותי ביטחון.

לכן לדעתי, במקרים של תביעה כנגד נתבעים מסוגו של הנתבע 1, יש לתת יתר חשיבות  לכך שעצם הגשת התביעה גורר את הנתבע בעל כורחו, לפני שהוכח נגדו דבר, לשאת לבדו בהוצאות שלא יוכל להשיבם אם תיכשל התביעה לבסוף.